פברואר. הארגון הגרמני טוֹדט, שהפעיל את מכרות הנחושת שליד בּוֹר, ביקש מממשלת הונגריה להעמיד לרשותו 10,000 עובדי כפייה.
2 ביולי. נחתם הסכם בין ארגון טוֹדט לבין ממשלת הונגריה: הונגריה התחייבה לשלוח לבּוֹר 15 פלוגות עובדי כפייה – 3,600 עובדים – שיסורו למרות צבאה, ובתמורה יספקו לה הגרמנים עפרות נחושת. בפועל סיפקו הגרמנים רק חלק מזערי מהכמות שהבטיחו.
יולי-אוגוסט. 14 פלוגות עובדי כפייה יהודים הגיעו לבּוֹר (מהערים פּאהי, סֶגֶד, טַשׁנָד, סֵקֶשׁפֶהֵרוואר, זוֹמבּוֹר, סֶנטקיראיסָבַּדיָה), וכמו כן שתי כיתות נוצריות המתנגדות לשימוש בנשק, עדי ה' והנצרתים. חלק ניכר מעובדי הכפייה הגיעו למִפקדת צבא הונגריה שבמחנה המרכזי, מחנה ברלין, ושתי פלוגות הועברו למחנה מינכֶן. סגן-אלוף אַנדרָשׁ בָּלוֹג מונה למפקדם.
נובמבר. עובדי הכפייה הועברו ממחנה מינכֶן למחנה פוֹרַרלבֶּרג.